חריש תוכננה במקור כעיר חרדית, אך התוכניות השתנו והציבור החרדי נדחק אל שולי התכנון. בזמן שרבים הרימו ידיים, נותרו כמה קהילות בודדות שלא אמרו נואש — כמה מאות משפחות בני תורה שנאחזו בקרקע והחליטו להקים כאן מקום תורה. הריכוז הגדול התגבש בלב העיר, בשכונת אבני חן.
ההתחלה לא היתה פשוטה: עיר חדשה, חוסרים בסיסיים, ולא תמיד קבלת פנים חמה. אבל המשפחות החלוצות דבקו במטרה — וכמו בכל מקום שבו מתחילה התיישבות חרדית, מה שהתחיל כגרעין קטן רק הלך והתרחב.
נקודת המפנה הגיעה לפני כחמש שנים: מאות זוגות צעירים רכשו דירות, חלקם במסגרת "מחיר למשתכן". בשנתיים האחרונות, עם ירידת מחירי הדיור, החלה נהירה של משפחות בני תורה מכל הארץ — שגילו עיר חדשה, נקייה ומטופחת, עם קהילות חמות ומחירים שווים לכל נפש.
גם הנהגת העיר השתנתה, ומאז הוקצו למעלה מ-15 הקצאות לבתי כנסת ולמוסדות חרדיים. חריש עדיין אינה עיר חרדית — אבל היא כבר בית למשפחות בני תורה. כיום פועלות בה קהילות ליטאיות מבוגרי הישיבות בכמה שכונות ברחבי העיר.